<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימן מ"ד</h1>
<h2>דף לא:</h2>
עכו"ם שהלוה את ישראל על חמצו ואמר לו אם לא פרעתיך מכאן ועד יום פלוני קנה החמץ והיה אותו היום שקבע לו קודם הפסח לאחר הפסח מותר לפי שמשהגיע היו' ולא פדאו נמצא שהוחלט לעכו"ם והרי הוא שלו אבל אם לא היה הזמן שקבע לו קודם הפסח נמצא שלא הוחלט לעכו"ם קודם הפסח ואסור כדין חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח. וכן אם לא אמר לו קנה מעכשיו לפי שלא היה רק אסמכתא בעלמא דלא קניא וכן דעת הרמב"ם ז"ל. והראב"ד ז"ל כתב שאם לא אמר לו מעכשיו אע"פי שלא היה הזמן שקבע לו עד אחר הפסח אינו עובר ואם היה הזמן קודם הפסח אפי' לא אמר לו מעכשיו אינו עובר שאין דין אסמכתא לעכו"ם. וישראל שהלוה את העכו"ם על חמצו והרהינו אצלו פי' הבעל הערוך הרהינו שאמר לו הילך זה החמץ בידך למשכון והביא לביתו וכן פירש"י ז"ל וי"מ משכנו לו לצמיתות וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל ולא מיבעיא אם אמר קנה מעכשיו עד יום פלוני והגיע זמן קודם הפסח דודאי אסור שהרי נחלט ביד ישראל אבל אם לא הי' הזמן עד לאחר הפסח כיון דהרהינו אצלו העכו"ם הרי הוא ברשותו בתוך הפסח שהרי אם נגנב או נאבד חייב לשלם כדין מלוה על המשכון שהוא שומר שכר ואחריותיה עליה וכדידיה דמי. וי"א שאין לנו לקנס כל כך לאוסרו אחר שאינו שלו שהרי חמץ דעכו"ם הוא אבל עבר על לא יראה ולא ימצא וכ"כ הב' ההשלמה ז"ל.
